על קצה קוצה של מברשת

כל אדם נפגש בחייו עם כמה דילמות מסובכות במיוחד, שגורמות לו לעצור לכמה רגעים ולחשוב כיצד יוכל לפתור אותן, גם אני וסיימון התמודדנו עם דילמה שכזו אתמול בשעת לילה מאוחרת
סיימון חזר אתמול מהעבודה מעט לפני חצות הליל, וזאת לאחר שקם בשש בבוקר כדי להקפיץ את ההורים שלי לשדה התעופה (הם טסו לביקור קצר במלבורן, העיר אותה מתארים תושבי סידני כהעתק חיוור של העיר שלהם, ולא למרבה ההפתעה כך חושבים גם תושבי מלבורן לגבי סידני, בדומה למלחמת אוהבי תל אביב מול אוהבי ירושלים). אין ספק שכשאדם עובד שעות ארוכות כל כך, הוא עלול לעיתים לשגות באחד מהדברים הבסיסיים ביותר שהוא רגיל לעשות כל יום

וכך ניצבנו מעט לפני חצות, אני וסיימון, בחדר המקלחת, מוכי הלם ותדהמה מכך כשהוא מרח את משחת השיניים שלו על מברשת השיניים הורודה שלי ואת משחת השיניים שלי על מברשת השיניים הירוקה שלו. עמדנו שם למשך דקותיים בשתיקה מוחלטת, כל אחד מאיתנו מכונס בתוך עצמו, מנסים להבין כיצד ניתן לפתור את הדילמה המסובכת הזו שנפלה עלינו בשעה שכזו
לאחר שהתאוששנו מההלם הראשוני, התחלנו בסדרה של דיונים בשאלה- מה כדאי לעשות כעת? ואולי בגלל השעה המאוחרת הפתרונות היחידים שהצלחנו להגיע אליהם היו- או שנצחצח את שינינו עם המברשות שלנו המרוחות בטעם שאנחנו לא בדיוק אוהבים, או שנחליף מברשות.

לבסוף, בחרנו באופציה השנייה

כמה דברים שלמדתי מהמקרה הזה: לעולם לא לבקש מבן הזוג להכין לך את מברשת השיניים כשהכושר המנטלי שלו עומד על חצי מהרגיל ושהשעה 22:00 מבטאת את קצה גבול הזמן עד אליו ניתן להגיע למסקנות הגיוניות

מה אתם הייתם עושים במקומי?