קצת לפני שהעליתי שתי רגליים ומזוודה גדולה על מטוס לכיוון ישראל, הזהירה אותי חברה ישראלית טובה שמתגוררת עכשיו בסידני, שהולך להיות לי כיף בישראל. האזהרה הזו אולי לא נשמעת מפחידה במיוחד ועל-כן הוסיפה החברה- זה מרגיש יותר כיף ממה שזה באמת, יותר ממה שזה היה אם היית עכשיו גרה בישראל ולא מגיעה לשם לביקור חד או דו-שנתי
אני, שבאותו הזמן הייתי בעיצומם של חששות להשאיר את סיימון לבד (איך יראה הבית כשאחזור והאם סיימון יהיה על סיפה של תת-תזונה מתקדמת) וחרדת נטישה קלה, לא כל-כך הבנתי על מה היא מדברת. עד ש
כבר בשדה התעופה קידמו אותי משב רוח שרבית חמימה וההורים שלי עם כפכפים, ולמרות שברגע הראשון רציתי להסתובב ולחזור לחורף של סידני, התמסרתי די במהירות למזג האוויר הדביק והרותח, כך שכבר בדרך לבית ההורים במכונית הספקתי לשזף את היד שלי שנחה על החלון
שאר החופשה היתה מלאה במפגשים מרגשים וכיפיים עם חברים, משפחה ומרכזי קניות גדולים, ושלושה שבועות עברו להם כל כך מהר, כך שביום שלפני הטיסה לא הייתי בטוחה לחלוטין אם אני אכן עולה עכשיו על מטוס חזרה לסידני
איך אני יכולה להסביר את זה? פשוט היה לי כ י ף. היה לי כל כך כיף להתמקח בעברית , לראות את האחיינית שלי קוראת לי-אימית (=שמרית), להיכנס לסופרמרקט ולקנות כל מה שאני רוצה- כי ה כ ל כשר ולהיפגש עם החברים שלי בתדירות גבוהה יותר פי כמה וכמה מאשר כשגרתי בארץ
בלילה שלפני הטיסה נזכרתי בכל הדברים היפים שעברתי בישראל, כמה טוב להיות עם המשפחה והחברים וכמה הזדמנויות היו יכולות להיות לי אם הייתי נשארת כאן. רגע לפני שעצמתי עיניים הבנתי פתאום למה התכוונה החברה שלי מסידני- החופשה הקצרה שלי בישראל החילה בתוכה את תמצית הכיף של להיות בישראל, בלי לחשוב יותר מדי על עבודה והתפתחות (לא שזה לא עלה כמעט בכל שיחה שנייה), בלי לעשות חשבון בקניות (כי באוסטרליה גם משלמים על הכל פי 3 וגם אין שם כמעט אף בגד שהייתי מוכנה לשים עלי) ויש הרבה זמן למשפחה ולחברים לבלות איתך וכך גם לי
אז עכשיו אני שוב בחזרה פה בסידני, וגם יש כאן שמש ורוח נעימה מדי פעם והיום אפילו הגיע הפסנתר שאנחנו משכירים למשך כמה החודשים הקרובים (כן.. אנחנו חוזרים לישראל בסוף), וכל פעם שמצב רוחי מתחיל לצנוח, אני מזכירה לעצמי שבישראל יש לי משפחה וחברים מדהימים ומתישהו, לא עכשיו, אבל בקרוב, נפגש עוד כמה וכמה פעמים.
