Wednesday 18 August 2010

תשעה ירחי לידה


כמעט תשעה חודשים שלמים אני סוחבת סיפורים וחוויות שקשורים לייצור קטן שמתגורר זמנית בקירבה יתרה לבלוטת השתן שלי, ומכיוון שהולך ומתקרב היום שבו הוא יחליט להופיע ולהגיד שלום החלטתי שזהו זמן מצוין לסכם את התקופה האחרונה

הדבר הראשון שלמדתי הוא, שבתור אישה, יש שני מצבים בחיים שבו את מקבלת תשומת לב חיובית במיוחד- כשנולדת עם גנים של דוגמנית וכשאת בהיריון- כל מי שעובר ברחוב מחייך אליך, את יכולה לדרוך לאנשים על הרגל והם יגידו סליחה וכולם כל הזמן רוצים לעזור לך להרים דברים ששוב הפלת על הרצפה

אין לי שמץ של ספק שברגע שהתינוק החדש יגיע לעולם כל התשומת לב החיובית הזו תיעלם כלא היתה לשמע פרצי הבכי המגיעים מכיוון העגלה

אני לא אחדש פה לאף אחד אם אגיד שבזמן ההיריון הבטן ההיריונית הופכת למין רכוש-ציבורי יקר ערך שכל אחד חושק לגעת בו, אבל בהחלט הופתעתי לגלות שהבטן משמשת גם לצורכי סמול-טוק ובניית קשרים עם זרים מוחלטים. תמיד חשבתי שהמכנה המשותף הנמוך ביותר שעוזר לבנות שיחה הוא מזג-האוויר, אבל מסתבר שלכל אחד ואחת יש לפחות כמה סיפורים באמתחתם שקשורים בהיריון ולידה אותם הם חיכו לשתף עם אחרים במשך עשרות השנים האחרונות, כך יצא לי לשמוע ממוכר בחנות הכשרה על אישתו שהעלתה 35 קילו בהיריון (כשלפני כן היא שקלה 55 קילו!!) מתוכם יצא תינוק במשקל של יותר מ-5 קילוגרמים שלמים. סיפור אחר שמעתי מפיה של אחת מנשות העסקים הגדולות ביותר פה באוסטרליה, שדיברה על החוויה המיסטית שעברה בלידת הבת הראשונה שלה, בעודה עומדת מולי חנוטה בחליפת מנהלים. כמובן שאחד הסיפורים הטובים ביותר ששמעתי בשבועות האחרונים הוא על מישהו שנכנס לניתוח פשוט עם הרדמה, שלושה שבועות לפני התאריך שבו אישתו היתה צריכה ללדת, וכשהתעורר מצא את אביו לידו מספר לו כי בזמן שישן נולד לו בן. מסתבר שמה שהפתיע במיוחד את הבחור היה, שבאולטרסאונד נאמר להם שהם יכולים סוף סוף לצפות לבת, לאחר שני הבנים שכבר נולדו להם

לבסוף, אני מניחה שלמדתי כמה שיעורים חשובים בחשבון: תשעה חודשים זה איכשהו 40 שבועות, ובכל מקרה- זה הרבה מאוד זמן. אם רוצים לישון בלילה 8 שעות, צריך להשאיר מרווח של 12 שעות בערך לשינה- כי צריך להכניס לתחשיב את מספר הפעמים בלילה בהם צריך לבקר בשירותים, לשתות עוד מים ולנסות שוב להירדם. וכמובן, צריך להשאיר פי שתיים זמן להתלבש בבוקר, לא בגלל שיש שלושה בגדים שעוד עולים עלייך ביניהם את מתלבטת, אלא בגלל שהמרחק בין הידיים שלך לשרוך של הנעל התארך פי שתיים, בצורה מאוד מפתיעה, בחודשים האחרונים

אז כל עוד אני יושבת ומחכה לקטן שיחליט להגיע, אתם מוזמנים לשעשע אותי בסיפורים שלכם.. תכף אשוב

Wednesday 28 April 2010



כבר ביום הראשון בו נחתתי באוסטרליה, לביקור, בעודי אפופת אדי ג'ט-לג, עשה לי סיימון היכרות עם תופעה חדשה ולא כל כך מוכרת במחוזותינו
The Jewish Function

מדובר במגוון של אירועים אליהם מוזמנת הקהילה היהודית, כל פעם על-ידי אחד או יותר מהארגונים היהודיים כאן בסידני. לעיתים מדובר בארוחת ערב עם דובר אורח, לעיתים בארוחת צהריים עסקית אליה מגיעים כולם חנוטים בעניבות וחליפות ולעיתים במסיבות שלא היו מביישות את המועדונים התל-אביביים

האירועים הללו מספקים מגוון הזדמנויות להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים עסקיים, לפגוש חברים ולפעמים פשוט להתחכך בדמויות שלא הייתם פוגשים כך סתם ברחוב, כמו פוליטיקאים בכירים או אנשי עסקים מהמדרגה הראשונה

כשסיימון המליץ שאלך, לבדי, לארוחת צהריים עסקית שמארח אחד מהארגונים הקהילתיים הפחות מוכרים היססתי לכמה רגעים ולבסוף החלטתי- נו, למה לא

כשהגעתי לתוך אולם הכניסה הרחב לא לקח לי זמן רב מדי להבין שלמעט שני אנשים מוכרים פחות או יותר, אני מוקפת במאות אנשים זרים. מיותר לציין, שלא הכרתי אף אחד בשולחן שבו הושיבו אותי. יכולתי כבר לדמיין בראשי איך אני הולכת להעביר את השעות הבאות בדממה מוחלטת בעודי שולחת מבטים נואשים סביב החדר בניסיון לאתר מישהו מוכר שיציל אותי משיממוני

כשהתיישבתי באחד הכיסאות מסביב לשולחן, הציג הגבר שישב לידי את האנשים האחרים שישבו מסביב לשולחן- כולם, למרבה הפתעתי, מנהלי המחלקות הכשרות בסידני, באחת מרשת הסופרמרקטים הגדולה ביותר באוסטרליה

מיד ידעתי כי לא הגעתי לכנס הזה לשווא. נשלחתי לכנס הזה בעקבות יד עליונה מכוונת כדי להוביל לשינוי מהפכני בדרך החיים של אלפי אנשים

כבר שנים שאני שואלת את עצמי כיצד ייתכן שמותג השוקולד האוסטרלי- טים טם, שמיוצר באוסטרליה ומשווק בישראל תחת כשרות מקומית, לא מופיע כמוצר כשר על המדפים ממש כאן באוסטרליה

הרי לא מדובר בבעיה כל כך מסובכת, כל מה שצריך לעשות זה פשוט לייצר עוד מהקו הכשר ולהציב אותו באזור הכשר בסופרמרקטים המקומיים.. הבנתי שהגיעה שעת הכושר להביא גאולה ליהודים.. ששומרים כשרות.. בסידני

לאחר שיחה ידידותית ראשונית, החלטתי להפנות את תשומת ליבם של המנהלים לחוסר הצדק הגמור של המצב הנוכחי ודנתי איתם בהשלכות החיוביות של הכנסת טים-טם כשר למדפים

להפתעתי, הבטיח המנהל הבכיר לנסות ולבדוק אם דבר זה יתאפשר ולעדכן אותי בהתפתחויות

מיד באותו רגע אורו עיני, הבנתי כי אם אך משימתי זו תצלח, הרי שללא שום קשר לכל דבר אחר שעשיתי והשגתי כאן בשנים האחרונות, אני אצליח להשאיר אחרי מורשת כאן בארץ הקנגרו

תחזיקו לי אצבעות

Tuesday 23 March 2010


כשהמרפסת בדירה שלנו מתחילה להתמלא בעלים שנשרו מהעצים שמסביב ורוח של סתיו מתחילה לנשב מהחלון, אז אני מנסה להזכיר לעצמי פעם נוספת: שמרית, זה לא סוכות, זה פסח בא

לחגוג פסח בצד השני של כדור הארץ זו חוויה מאוד משונה; את נקיון האביב שלך את עורכת ממש לפני בא החורף, הסופרמרקטים המקומיים מתחילים להתמלא במצות, שקדים טחונים וביצי פסחא וכל הקהילה היהודית, ללא שום קשר לשמירת כשרות בימי השנה הרגילים, נכנסת לאטרף של קניות

ההמלצה שאותה קיבלתי כשהגעתי לכאן לראשונה היתה- קניות לפסח עושים מ-ק-ס-י-מ-ו-ם שבוע וחצי לפני ערב החג. אם תחליטו להתעצל ולחכות ממש עד יום יומיים לפני, לא תצליחו למצוא מצרכים בסיסיים כגון: סוכר כשר לפסח, מלח כשר לפסח, נוזל לכביסה כשר לפסח ועוד כל מיני מוצרים אותם הצליחה מועצת הכשרות הראשית כאן בסידני להכניס לרשימה ההזויה של מה כן ומה לא כשר לפסח תש"ע

מצד שני, כדי ללמד זכות על כלל ישראל, אני צריכה לציין שפסח בגולה מצליח להלחיץ את הטובים
שבבנינו ובנותינו, אף יותר מאשר פסח בארץ הקודש

ראשית, שני ליל-סדר, שני ליל-סדר!!!! פעמיים לבשל ארוחות ענקיות, פעמיים לעשות את הסדר כהילכתו עם כל המשפחה המורחבת. והזכרתי כבר את העובדה שיושבים פעמיים לסדר עם כל המשפחה המורחבת? אני חושבת שהדברים הללו בפני עצמם יכולים להוציא כל אדם שפוי מדעתו

בתור בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני חייבת לציין שחג הפסח מספק לי שפע של אבחנות מרתקות לגבי אופיים של אנשים במצבי לחץ ומחסור. סיימון לדוגמא חווה את ימי חול-המועד כימי אני-רעב-כל-הזמן. לעבודה הוא יכול לקחת בעיקר מצות ועוד מצות, כך שהוא חוזר הביתה עם מבט טרוף על פניו ובפיו בקשה אחת- אוכל. מה שמפתיע אותי בעיקר הוא, איך בסופו של כל חג פסח במעמד השקילה המוכר, המשקל מראה שהנער המורעב הצליח להעלות 2-3 קילוגרמים

התסמונת המוכרת ביותר בקרב החברים הקרובים שלי כאן, היא תסמונת העליה-לרגל. במסגרת תסמונת זו עוזבים החברים מספר ימים לפני תחילת החג את בתיהם ונוסעים לחופשה של כמה שבועות בישראל. בצורה הזו הם מצליחים להתחמק מנקיונות לפני החג, קניות מטורפות ובישולים בלתי נדלים. נראה, עם זאת, שתסמונת זו מובילה לבילוי זמן רב יותר עם המשפחה הקרובה, אם כי לפחות מדובר בליל-סדר אחד ולא בשניים

אז לקראת סיום, אני רוצה לאחל פסח שמח וכשר לכל החברים בסידני, בישראל ולחברים מסידני שנסעו לישראל והשאירו אותי פה לבד, בחושך עם מצה מצופה שוקולד

Tuesday 3 November 2009

?אוסטרליה, זה טוב ליהודים




החיים באוסטרליה מספקים לי חוויה מאוד מיוחדת שכמוה עוד לא חוויתי בארץ. בניגוד לישראלים שכל היום מתלוננים- על הממשלה, על התור לקופת החולים, על מצב השוק, על הירקן היקרן, על ביטוח לאומי ועל העלאת דמי הביטוח לרכבים דו גלגליים, האוסטרלים פשוט אוהבים את אוסטרליה

המצב הוא מצחיק כל כך, עד כי חלק גדול מהאנשים פה לא מחבבים בכלל את האופוזיציה שכל הזמן אומרת שהממשלה לא צודקת, בהחלטות אותן היא מקבלת. מה פתאום?! הם אוהבים את הממשלה

מצד שני, איך אפשר לא לאהוב את אוסטרליה? מלבד הנופים המדהימים מדובר כאן במעצמה כלכלית. זו כמעט המדינה היחידה שהמשבר הכללי פסח עליה. מדינה שבה גם בתקופות הכי קשות אחוז האבטלה לא עולה על אחוז האבטלה שקיים במדינת ישראל בתקופות הכי טובות. מדינה שבה בפרלמנט מתווכחת האופוזיציה עם הממשלה איך היא צריכה לפזר את המיליארדים של דולרים שהוקצו לתחום החינוך

למעט כמה מחבלים פוטנציאלים, שנתפסים כמובן, אוסטרליה היא מדינה ללא אויבים. רוב הצבא שלה נמצא באפגניסטן או באמצע האוקיאנוס, שם עסוק חיל הים שלהם בלהציל כל מיני ספינות מהגרים שנכנסו למצוקה בלב ים. שאלו יהיו הצרות שלנו

נדמה כאילו כל מדינות העולם אוהבות את האוסטרלים, בין אם זה בגלל המבטא החמוד שלהם, הקגנרו והקואלה או העיניים הכחולות בשילוב גוף שזוף שנובע משנים רבות של בילוי בחוף הים בתוספת חור גדול באוזון שמזרז את העניינים

לסיכום העניין.. חבר'ה, אני עדיין חוזרת הביתה לישראל. למעשה, גם לכם אין ממש סיבה להגיע לכאן למגורים קבועים, אלא אם כן אתם חובבי רוגבי, קריקט ושאר מרעין בישין, חושבים שאין לקניון סיבה להישאר פתוח אחרי שש בערב ואוהבים לבלות את הזמן שלכם בבכי תמרורים על החוסר בגבינות כשרות מקומיות

אך האם כל זה אומר שאוסטרליה, למרות הכל, היא לא כל-כך מושלמת? לא. אוסטרליה מושלמת, זה אנחנו הישראלים שעדיין נמצא על מה להתלונן איפה שלא ישימו אותנו בעולם

אז אם כך, למה לא ישראל?!

Tuesday 11 August 2009

שוב נוסעים במעגלים...


לפני כשנה, כשסיפרתי למשפחה וחברים שאני וסיימון הולכים לנסוע ליומיים לעיר הבירה- קנברה- די נדהמתי מכמות הפרצופים העקומים שקיבלתי. השאלה שחזרה על עצמה מספר הפעמים הרב ביותר היתה- יומיים?? מה תעשו בקנברה יומיים?? בחששות כבדים התחלנו אז נסיעה של 4 שעות לעבר הלא נודע, אך כעבור יומיים מלאי פעילות הבנו כי האוסטרלים פשוט לא יודעים מה הם מפסידים. זו הסיבה ששמחתי כי חברתי דנה הזמינה אותי להצטרף אליה למסע לעיר הבירה

באיזו עיר אחרת באוסטרליה היה מציע לכם עובד במוזיאון טרמפ לתחנת האוטובוסים המרכזית, כשכל מה שביקשתם היו רק הוראות הגעה? באיזו עיר אחרת באוסטרליה הייתם יכולים לקבל 10 דקות שיחה אישית עם השגריר הבלגי ולדון איתו בנושאי גולף, ישראל והתוכניות שלו לעתיד, כשהסיבה שהגעתם אליו מלכתחילה היתה שהוא יהיה עד לחתימה שלכם על מסמך? באיזו עיר אחרת באוסטרליה הייתם יכולים לפתח שיחה עם שומר מאורי (תושב ילידי של ניו-זילנד) בפתח השגרירות הישראלית ולהוציא ממנו פרטים לגבי גודל השגרירות, תדירות השמירה מחוץ לבניין ומספר האיומים שקיבלה השגרירות מאז שנוסדה, כשבעצם רק עברתם ליד השגרירות בדרככם לתחנה הבאה? התשובה היא- רק בקנברה. בעיקר בגלל העובדה שבשום עיר אחרת באוסטרליה אין שגרירויות, אבל גם בגלל שבשום עיר אחרת באוסטרליה לא תמצאו כאלו אנשים שמציינים את הביקור של דנה ושלי בתור השיא של השבוע האחרון שלהם

העובדה שמדובר בעיר שקטה, על גבול עיר רפאים, מובילה לכך שנותני השירות המקומיים מקדישים לכם בממוצע זמן רב יותר ויחס טוב יותר. כשהתקשרנו למוקד האוטובוסים המקומי, קיבלנו מענה כל כך מהיר ששכחנו מה בדיוק רצינו לשאול והיינו צריכים להתקשר פעם נוספת. נהג המונית שלנו נסע 10 קמ"ש פחות מהממוצע, כנראה כי הוא נהנה מהשיחה הערה שהתעוררה בין שלושתנו במהלך הנסיעה ופחד כי היא תסתיים מוקדם מהראוי לה. אפילו נהג האוטובוס בנסיעה חזור לסידני סיפר לנו מעט לפני שעלינו לאוטובוס, בעוד שמשתרך לו תור ארוך אחרינו, שהוא עובד קשה מדי ומשלמים לו פחות מדי

זהו רק קצה הקרחון של החוויות שעברנו אני ודנה בשבוע שעבר בקנברה, ועל כן אני ממליצה לכל מי שחשקה נפשו בחופשה חווייתית באמת , להגיע לקנברה לפחות ליומיים.. אולי אפילו שלושה

Wednesday 27 May 2009

Breaking up is never easy

כל ערב, מעט לפני שנפלה עלינו החשכה, עמדו בפנינו שתי אפשרויות: הראשונה- לחפש פארק קרוואנים מסודר בו נוכל למצוא מקלחות ושירותים, מטבח ולפעמים אפילו בריכה, והשניה- לעצור לצד הדרך, בחשכה, באמצע שום מקום, ולקוות שעד הבוקר אף אחד לא ינסה לפרוץ לנו לקמפרוואן. באופן די מפתיע, בחרנו כל ערב מחדש באופציה הראשונה

במשך שלושת השבועות בהם שהינו בפארקי קרוואנים שונים לאורך קו החוף של קווינסלנד, יצאנו כל ערב לבליינד דייט חדש. בכל ערב פגשנו אנשים חדשים שאף פעם עוד לא פגשנו וכנראה שאחרי אותו ערב גם לעולם לא נפגוש. העברנו ארוחת ערב באזור מטבח השדה תוך כדי שיחה שכללה כל פעם מחדש את אותה סדרת שאלות: מאיפה אתם? לאן אתם נוסעים? איפה כבר הייתם? על מה אתם ממליצים? עד שהגיע הזמן להיפרד וללכת לישון, בד"כ באזור 9 בלילה

עולם הבליינד דייטים בפארקי הקרוונים הוא הזדמנות פז לכל מי שמחפש דייט מסוג מסוים למצוא שם את מבוקשו. אני כמובן מתכוונת לפגישה עם זוג גרמנים בגילאי ה-60, שכן נדמה שהם מהווים 50% לערך מבאי המקום. למעשה, ברחבי הפארקים באוסטרליה יש סיכוי גדול יותר שתמצאו שלטי הכוונה והסבר בגרמנית מאשר בכל שפה אחרת, למעט אנגלית כמובן. 

אז איך קובעים בליינד דייט שכזה כל לילה מחדש, אתם בטח שואלים את עצמכם? מה הסוד של שמרית וסיימון שמסייע להם להיות כל כך אטרקטיבים בשטח? התשובה היא, שהכל תלוי ביצירת המגע הראשוני עם הזוג החדש. המגע הראשוני הזה כולל חיוכים, שיחה קלילה על מזג האוויר והזמנה לבוא מאוחר יותר לקמפרוואן שלנו כדי לעבור על כל מיני רעיונות להמשך הטיול 

מדי פעם, מתעוררת מבוכה קלה, כאשר שניות ספורות לפני שהזוג מגיב להזמנה האקראית שזרקנו לכיוונם, מופיע לפתע זוג מבליינד דייט שקיימנו לפני כמה ימים בפארק קראוונים אחר. אנחנו מחליפים מילות שלום וחיוכים מבוישים עם האקסים, שואלים- אז מה עשיתם מאז שראינו אתכם לאחרונה? ומקווים שגם להם יש תוכניות לבליינד דייט אחר, בחמש דקות הקרובות אם אפשר

בתום כל אחד מאותם בליינד דייטים, גילינו כל פעם מחדש כי אנחנו נעים בכיוונים שונים בחיים (הם נוסעים לכיוון הצפון ואנחנו לכיוון דרום) ונפרדנו לשלום תוך כדי זריקת הבטחה לא ממשית- נתראה

Sunday 24 May 2009

הטוב, הרע והקמפרוון


כשהחלטנו לבחור בקמפרוון לטיול שלנו, לא הבנו כי הכנסנו את עצמנו למשחק של כוחות האור מול כוחות האופל, או במילים אחרות- שמרית וסיימון מול הקמפרוון. כמו בכל מאבק, מציבים כוחות האופל אתגרים שונים עבור הצד השני ומחכים לראות מי יצא וידו על העליונה, וכך היה גם הפעם

די מוקדם בטיול גילינו כי מיכל המים שמקושר לברז הוא הבטחה ללא כיסוי. כמות המים שנמצאת במיכל מספיקה בדיוק כדי למלא מים בסיר בשביל פסטה, לשטוף את הפסטה מהסיר והצלחות ולהשאיר אותי עומדת עם פה מלא במשחת שיניים מול זרם הולך ונעלם של מים. באותם רגעים ממש היתה מתחילה משאבת המים שמקשרת בין מיכל המים לבין הברז לזעוק בקולי קולות, תוך שהיא מתאמצת ללא כל הצלחה להזרים מים לעבר הברז, בעיקר בגלל שלא ממש נותרו עוד מים במיכל

במצב שכזה האופציות שעמדו לפנינו היו ספורות- לצאת בחושך, עם הפיג'מה, ולחפש את השיבר של המים, כדי לחבר צינור בינו לבין המכונית שלנו, או פשוט לוותר ולנסות להירדם לקול גרגור המשאבה. מיותר לציין כי סיימון ואני לא התכוונו להפסיד במאבק הזה, ולכן החלטנו לייצר אופציה שלישית 

במשך הימים שלאחר מכן, בעזרת ריכוז רב, שכללנו את כישורי ההאזנה שלנו, כך שיכולנו לדייק ולהגיע עד לאותה עשירית השנייה ממנה עדיף לסגור את ברז המים ולהתחיל לצחצח שיניים עם מים מתוך בקבוק מי שתיה

היינו גאים מאוד בעצמנו עד שכעבור שבוע גילינו, למרבה בושתנו, שיש מפסק שמכבה את המשאבה

אתגר נוסף שהציב הקמפרוון בפנינו הוא- מה עושים בלילה כשיורד גשם? אין ספק שאחד מהרעשים הנעימים ביותר הוא הרעש של גשם דופק על פח, אבל כשמתלווה לכך גם מטח טיפות בלתי פוסק על המצח, החוויה הופכת לקצת פחות מלבבת

אם היינו בבית, היינו פשוט סוגרים את החלונות וחוזרים חזרה למיטה, אבל בקמפרוון, שהוא למעשה מכונית גדולה ואטומה, לאחר מספר שעות עם חלונות סגורים, נגמר האוויר, ואז מתעוררת השאלה- מה חשוב לנו יותר: להתעורר בבוקר יבשים או להתעורר בבוקר?

עוד ארבעה ימים אנחנו והקמפרוון מפרידים כוחות, ועדיין לא ניתן להכריע מי המנצחים ומי המפסידים, אבל מי יודע- אולי עוד נסיים את המסע שלנו כידידים.