Tuesday, 23 March 2010


כשהמרפסת בדירה שלנו מתחילה להתמלא בעלים שנשרו מהעצים שמסביב ורוח של סתיו מתחילה לנשב מהחלון, אז אני מנסה להזכיר לעצמי פעם נוספת: שמרית, זה לא סוכות, זה פסח בא

לחגוג פסח בצד השני של כדור הארץ זו חוויה מאוד משונה; את נקיון האביב שלך את עורכת ממש לפני בא החורף, הסופרמרקטים המקומיים מתחילים להתמלא במצות, שקדים טחונים וביצי פסחא וכל הקהילה היהודית, ללא שום קשר לשמירת כשרות בימי השנה הרגילים, נכנסת לאטרף של קניות

ההמלצה שאותה קיבלתי כשהגעתי לכאן לראשונה היתה- קניות לפסח עושים מ-ק-ס-י-מ-ו-ם שבוע וחצי לפני ערב החג. אם תחליטו להתעצל ולחכות ממש עד יום יומיים לפני, לא תצליחו למצוא מצרכים בסיסיים כגון: סוכר כשר לפסח, מלח כשר לפסח, נוזל לכביסה כשר לפסח ועוד כל מיני מוצרים אותם הצליחה מועצת הכשרות הראשית כאן בסידני להכניס לרשימה ההזויה של מה כן ומה לא כשר לפסח תש"ע

מצד שני, כדי ללמד זכות על כלל ישראל, אני צריכה לציין שפסח בגולה מצליח להלחיץ את הטובים
שבבנינו ובנותינו, אף יותר מאשר פסח בארץ הקודש

ראשית, שני ליל-סדר, שני ליל-סדר!!!! פעמיים לבשל ארוחות ענקיות, פעמיים לעשות את הסדר כהילכתו עם כל המשפחה המורחבת. והזכרתי כבר את העובדה שיושבים פעמיים לסדר עם כל המשפחה המורחבת? אני חושבת שהדברים הללו בפני עצמם יכולים להוציא כל אדם שפוי מדעתו

בתור בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני חייבת לציין שחג הפסח מספק לי שפע של אבחנות מרתקות לגבי אופיים של אנשים במצבי לחץ ומחסור. סיימון לדוגמא חווה את ימי חול-המועד כימי אני-רעב-כל-הזמן. לעבודה הוא יכול לקחת בעיקר מצות ועוד מצות, כך שהוא חוזר הביתה עם מבט טרוף על פניו ובפיו בקשה אחת- אוכל. מה שמפתיע אותי בעיקר הוא, איך בסופו של כל חג פסח במעמד השקילה המוכר, המשקל מראה שהנער המורעב הצליח להעלות 2-3 קילוגרמים

התסמונת המוכרת ביותר בקרב החברים הקרובים שלי כאן, היא תסמונת העליה-לרגל. במסגרת תסמונת זו עוזבים החברים מספר ימים לפני תחילת החג את בתיהם ונוסעים לחופשה של כמה שבועות בישראל. בצורה הזו הם מצליחים להתחמק מנקיונות לפני החג, קניות מטורפות ובישולים בלתי נדלים. נראה, עם זאת, שתסמונת זו מובילה לבילוי זמן רב יותר עם המשפחה הקרובה, אם כי לפחות מדובר בליל-סדר אחד ולא בשניים

אז לקראת סיום, אני רוצה לאחל פסח שמח וכשר לכל החברים בסידני, בישראל ולחברים מסידני שנסעו לישראל והשאירו אותי פה לבד, בחושך עם מצה מצופה שוקולד

7 comments:

epiphanygreen said...

Why - according to my dodgy translation - are you sitting alone with the dark, with chocolate-covered matzoh?

It girl said...

Wow... this is not such a bad translation after all.
My last sentence said that I wish Happy Pesach to my friends from Sydney, my friends from Israel and my friends from Sydney that went to Israel for Pesach, leaving me here all alone, in the dark eating a chocolate-covered matzoh :)

Roee said...

שכחת חצי כוס מים פושרים להשלמת הסט :)
חג שמח יקירתי

moti said...

שימשימ..שיהיה לך וסיימון חג מתוק וכשר..תזכרי שהכל חוויות..גם אם זה 80 ליל סדר רצופים בגולה..יהיה לך חוויות לספר לנכדים כשתיו כבר שנים בארץ..

Gavriel said...

בהונגריה זה דומה אבל יש כמה דברים שונים: למשל (אולי בגלל שאנשים לא דתיים שם ואין להם גם הרבה מוסג איך לארוך ליל סדר) הם עושים לילה אחת עם המשפחה ואחת בקהילה (כל אחד והקהילה שלו, אם זה חב"ד או התאחדות הסטודנטים או משהו אחר) זה גם חוסך קצת זמן עם המשפחה המורחבת :) וגם משלמים ומישהו אחר דואג לבישולים

yael said...

ואקונומיקה כשרה לפסח כבר קנית?

נשיקות.

Yifat said...

שים שים, מבינה מאוד לליבך ובעיקר מזדהה עם מצב קיבתו של סימון בפסח!
ולכן אני אומרת, לא עוד פסח בגולה, פסח הוכתר כחג האידאלי לעלייה לרגל

תצטרפי אלינו פה, נראה לי שעם עלות האוכל הכשר לפסח בסידני יותר משתלם לתפוס טיסה לארץ.
(-: