תעזרו לי לפתור את המשוואה הבאה: שמים 300 נשות ויצ"ו אוסטרליות לבושות היטב בחדר מפואר אחד ומביאים להם כדובר אורח מומחה לטרור והונאות הון שטוען כי הוא גם הגיבור שעליו מבוסס הסרט "מינכן". הדובר בוחר לדבר על סכנת הטרור המרחפת מעל ראשיהם של האוסטרלים ומתריע בעד הנשים לארוז מזוודה עם צילומים של מסמכים חשובים, 2 בקבוקי מים וחטיפי אנרגיה. איך יקבל הקהל האוהד את הבשורה? כנראה שלא כל-כך טוב
אין ספק שמגורים בארץ חדשה מאפשרים לכל אדם להיות אנתרופולוג לרגע.. לפחות עד הרגע שבו הוא כבר לא שם לב לכך שהוא נטמע לחלוטין בכל הסובב אותו. עבור ישראלי שעובר לגור בחו"ל החוויה הזו מועצמת כאשר הוא מוצא את עצמו לפתע חלק ממיעוט קטן אך דומיננטי מאוד הקרוי: הקהילה היהודית
קצת בדומה לחיים בתל אביב או בחברה הדתית בישראל, גם כאן מדובר בבועה שמספקת אוכל (כשר), השכלה (יקרה), חינוך ופעילויות מגוונות לכל מי שבוחר להסתגר בתוכה
ואני, שמפגשים בין יצורים חיים (והולכים על שניים) תמיד היו אהובים עלי, נמשכתי גם אני להשתתף באירועים שמארגנת הקהילה. בניגוד למה שאולי נדמה לכם- לא מדובר במפגש רעים על ביסלי ובמבה כשדגלי אוסטרליה וישראל מתנופפים להם מעל במה קטנה. מדובר במגה- אירועים, מסוג אלו שבישראל בחיים לא הייתי מוזמנת אליהם, עם ארוחה מפוארת של שלוש מנות, דובר אורח מחו"ל, מצגות מתוחכמות וחבורה גדולה של אנשים מלאי חשיבות שלבושים במיטב מחלצותיהם, כשנעל ימין של הנשים עולה בערך כמו כל המלתחה שלי
לטובת אלו שמעולם לא היו באירוע שכזה, תנו לי לשרטט לכם מפה של הערב: זה מתחיל במנה ראשונה סביב שולחן ערוך (לא לשכוח!! המזלג והסכין שרחוקים יותר מהצלחת), שירת ההמנונים של שתי המדינות (אוסטרליה וישראל), ממשיך בדברי פתיחה ותודה לכל מיני אנשים שאני לא מכירה, אורח מוזיקלי עלום שם מריץ כמה שירים להעלאת המורל, מוגשת המנה העיקרית (הפעם זה פשוט המזלג והסכין שנותרו על השולחן) ואחרי-כן עולה לנאום הדובר האורח, מנה אחרונה, עוד קצת מוזיקה וכולם הולכים הביתה
נשמע משעמם? ממש לא, לפחות לא בשבילי. ראשית- עוד הזדמנות לחזור ולהתאמן על המילים של ההמנון האוסטרלי מלא העוצמה, שמדבר על כמה האוסטרלים ברי מזל שהם גרים באי גדול שיש בו הכל. שנית- זמן מצוין עבורי לשמוע את הנאומים של הדוברים ולנתח איך הייתי יכולה להפוך את הנאומים הללו למשהו שהיה מצליח לעורר רגש כלשהו בקהל . אבל יותר מכל אני אוהבת לשבת עם כולם מסביב לשולחן ולהתלונן שוב על האוכל שמספק תמיד אותו קייטרינג כשר.. זה מרגיש לי ממש כמו בבית
4 comments:
טרור? באוסטרליה??? נו, אז איך הן הגיבו...?
בקיצור-את טוחנת אוכל, מקשקשת עם אנשים ונהנית מנאומים חוצבי להבות... לא רע-בהתחשב בזה שאת בצד השני של העולם... תמשיכי להנות ותדאגי להודיע לי מתי יש עוד אירועים כאלה, שנתאם איזה ביקור לאוסטרליה עם משהו כזה... נשמע מרתק! :)
גמר חתימה טובה, יקירה!!!
איך הן הגיבו?
בשוק מוחלט
כמו אחרי כל נאום,הנואם שאל את הקהל אם יש שאלות כלשהן. בד"כ יש משהו כמו 3-4 שאלות, ואם הנואם מאוד מוצלח אז אין סוף שאלות.
במקרה הזה- לא היתה אפילו שאלה אחת, והנואם אמר תודה והלך לו לדרכו
I read this first in Hebrew as procrastination (and as usual loved your final comments), but to extend that procrastination a little further, I threw the page into Google translate and read it again.
I particularly liked the following:
Like a little life in Tel Aviv or religious society in Israel, and here this is a bubble that delivers food (kosher), education (will happen), a variety of educational activities for all who seclude a Sbuhar
Post a Comment