Wednesday 18 August 2010

תשעה ירחי לידה


כמעט תשעה חודשים שלמים אני סוחבת סיפורים וחוויות שקשורים לייצור קטן שמתגורר זמנית בקירבה יתרה לבלוטת השתן שלי, ומכיוון שהולך ומתקרב היום שבו הוא יחליט להופיע ולהגיד שלום החלטתי שזהו זמן מצוין לסכם את התקופה האחרונה

הדבר הראשון שלמדתי הוא, שבתור אישה, יש שני מצבים בחיים שבו את מקבלת תשומת לב חיובית במיוחד- כשנולדת עם גנים של דוגמנית וכשאת בהיריון- כל מי שעובר ברחוב מחייך אליך, את יכולה לדרוך לאנשים על הרגל והם יגידו סליחה וכולם כל הזמן רוצים לעזור לך להרים דברים ששוב הפלת על הרצפה

אין לי שמץ של ספק שברגע שהתינוק החדש יגיע לעולם כל התשומת לב החיובית הזו תיעלם כלא היתה לשמע פרצי הבכי המגיעים מכיוון העגלה

אני לא אחדש פה לאף אחד אם אגיד שבזמן ההיריון הבטן ההיריונית הופכת למין רכוש-ציבורי יקר ערך שכל אחד חושק לגעת בו, אבל בהחלט הופתעתי לגלות שהבטן משמשת גם לצורכי סמול-טוק ובניית קשרים עם זרים מוחלטים. תמיד חשבתי שהמכנה המשותף הנמוך ביותר שעוזר לבנות שיחה הוא מזג-האוויר, אבל מסתבר שלכל אחד ואחת יש לפחות כמה סיפורים באמתחתם שקשורים בהיריון ולידה אותם הם חיכו לשתף עם אחרים במשך עשרות השנים האחרונות, כך יצא לי לשמוע ממוכר בחנות הכשרה על אישתו שהעלתה 35 קילו בהיריון (כשלפני כן היא שקלה 55 קילו!!) מתוכם יצא תינוק במשקל של יותר מ-5 קילוגרמים שלמים. סיפור אחר שמעתי מפיה של אחת מנשות העסקים הגדולות ביותר פה באוסטרליה, שדיברה על החוויה המיסטית שעברה בלידת הבת הראשונה שלה, בעודה עומדת מולי חנוטה בחליפת מנהלים. כמובן שאחד הסיפורים הטובים ביותר ששמעתי בשבועות האחרונים הוא על מישהו שנכנס לניתוח פשוט עם הרדמה, שלושה שבועות לפני התאריך שבו אישתו היתה צריכה ללדת, וכשהתעורר מצא את אביו לידו מספר לו כי בזמן שישן נולד לו בן. מסתבר שמה שהפתיע במיוחד את הבחור היה, שבאולטרסאונד נאמר להם שהם יכולים סוף סוף לצפות לבת, לאחר שני הבנים שכבר נולדו להם

לבסוף, אני מניחה שלמדתי כמה שיעורים חשובים בחשבון: תשעה חודשים זה איכשהו 40 שבועות, ובכל מקרה- זה הרבה מאוד זמן. אם רוצים לישון בלילה 8 שעות, צריך להשאיר מרווח של 12 שעות בערך לשינה- כי צריך להכניס לתחשיב את מספר הפעמים בלילה בהם צריך לבקר בשירותים, לשתות עוד מים ולנסות שוב להירדם. וכמובן, צריך להשאיר פי שתיים זמן להתלבש בבוקר, לא בגלל שיש שלושה בגדים שעוד עולים עלייך ביניהם את מתלבטת, אלא בגלל שהמרחק בין הידיים שלך לשרוך של הנעל התארך פי שתיים, בצורה מאוד מפתיעה, בחודשים האחרונים

אז כל עוד אני יושבת ומחכה לקטן שיחליט להגיע, אתם מוזמנים לשעשע אותי בסיפורים שלכם.. תכף אשוב

Wednesday 28 April 2010



כבר ביום הראשון בו נחתתי באוסטרליה, לביקור, בעודי אפופת אדי ג'ט-לג, עשה לי סיימון היכרות עם תופעה חדשה ולא כל כך מוכרת במחוזותינו
The Jewish Function

מדובר במגוון של אירועים אליהם מוזמנת הקהילה היהודית, כל פעם על-ידי אחד או יותר מהארגונים היהודיים כאן בסידני. לעיתים מדובר בארוחת ערב עם דובר אורח, לעיתים בארוחת צהריים עסקית אליה מגיעים כולם חנוטים בעניבות וחליפות ולעיתים במסיבות שלא היו מביישות את המועדונים התל-אביביים

האירועים הללו מספקים מגוון הזדמנויות להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים עסקיים, לפגוש חברים ולפעמים פשוט להתחכך בדמויות שלא הייתם פוגשים כך סתם ברחוב, כמו פוליטיקאים בכירים או אנשי עסקים מהמדרגה הראשונה

כשסיימון המליץ שאלך, לבדי, לארוחת צהריים עסקית שמארח אחד מהארגונים הקהילתיים הפחות מוכרים היססתי לכמה רגעים ולבסוף החלטתי- נו, למה לא

כשהגעתי לתוך אולם הכניסה הרחב לא לקח לי זמן רב מדי להבין שלמעט שני אנשים מוכרים פחות או יותר, אני מוקפת במאות אנשים זרים. מיותר לציין, שלא הכרתי אף אחד בשולחן שבו הושיבו אותי. יכולתי כבר לדמיין בראשי איך אני הולכת להעביר את השעות הבאות בדממה מוחלטת בעודי שולחת מבטים נואשים סביב החדר בניסיון לאתר מישהו מוכר שיציל אותי משיממוני

כשהתיישבתי באחד הכיסאות מסביב לשולחן, הציג הגבר שישב לידי את האנשים האחרים שישבו מסביב לשולחן- כולם, למרבה הפתעתי, מנהלי המחלקות הכשרות בסידני, באחת מרשת הסופרמרקטים הגדולה ביותר באוסטרליה

מיד ידעתי כי לא הגעתי לכנס הזה לשווא. נשלחתי לכנס הזה בעקבות יד עליונה מכוונת כדי להוביל לשינוי מהפכני בדרך החיים של אלפי אנשים

כבר שנים שאני שואלת את עצמי כיצד ייתכן שמותג השוקולד האוסטרלי- טים טם, שמיוצר באוסטרליה ומשווק בישראל תחת כשרות מקומית, לא מופיע כמוצר כשר על המדפים ממש כאן באוסטרליה

הרי לא מדובר בבעיה כל כך מסובכת, כל מה שצריך לעשות זה פשוט לייצר עוד מהקו הכשר ולהציב אותו באזור הכשר בסופרמרקטים המקומיים.. הבנתי שהגיעה שעת הכושר להביא גאולה ליהודים.. ששומרים כשרות.. בסידני

לאחר שיחה ידידותית ראשונית, החלטתי להפנות את תשומת ליבם של המנהלים לחוסר הצדק הגמור של המצב הנוכחי ודנתי איתם בהשלכות החיוביות של הכנסת טים-טם כשר למדפים

להפתעתי, הבטיח המנהל הבכיר לנסות ולבדוק אם דבר זה יתאפשר ולעדכן אותי בהתפתחויות

מיד באותו רגע אורו עיני, הבנתי כי אם אך משימתי זו תצלח, הרי שללא שום קשר לכל דבר אחר שעשיתי והשגתי כאן בשנים האחרונות, אני אצליח להשאיר אחרי מורשת כאן בארץ הקנגרו

תחזיקו לי אצבעות

Tuesday 23 March 2010


כשהמרפסת בדירה שלנו מתחילה להתמלא בעלים שנשרו מהעצים שמסביב ורוח של סתיו מתחילה לנשב מהחלון, אז אני מנסה להזכיר לעצמי פעם נוספת: שמרית, זה לא סוכות, זה פסח בא

לחגוג פסח בצד השני של כדור הארץ זו חוויה מאוד משונה; את נקיון האביב שלך את עורכת ממש לפני בא החורף, הסופרמרקטים המקומיים מתחילים להתמלא במצות, שקדים טחונים וביצי פסחא וכל הקהילה היהודית, ללא שום קשר לשמירת כשרות בימי השנה הרגילים, נכנסת לאטרף של קניות

ההמלצה שאותה קיבלתי כשהגעתי לכאן לראשונה היתה- קניות לפסח עושים מ-ק-ס-י-מ-ו-ם שבוע וחצי לפני ערב החג. אם תחליטו להתעצל ולחכות ממש עד יום יומיים לפני, לא תצליחו למצוא מצרכים בסיסיים כגון: סוכר כשר לפסח, מלח כשר לפסח, נוזל לכביסה כשר לפסח ועוד כל מיני מוצרים אותם הצליחה מועצת הכשרות הראשית כאן בסידני להכניס לרשימה ההזויה של מה כן ומה לא כשר לפסח תש"ע

מצד שני, כדי ללמד זכות על כלל ישראל, אני צריכה לציין שפסח בגולה מצליח להלחיץ את הטובים
שבבנינו ובנותינו, אף יותר מאשר פסח בארץ הקודש

ראשית, שני ליל-סדר, שני ליל-סדר!!!! פעמיים לבשל ארוחות ענקיות, פעמיים לעשות את הסדר כהילכתו עם כל המשפחה המורחבת. והזכרתי כבר את העובדה שיושבים פעמיים לסדר עם כל המשפחה המורחבת? אני חושבת שהדברים הללו בפני עצמם יכולים להוציא כל אדם שפוי מדעתו

בתור בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, אני חייבת לציין שחג הפסח מספק לי שפע של אבחנות מרתקות לגבי אופיים של אנשים במצבי לחץ ומחסור. סיימון לדוגמא חווה את ימי חול-המועד כימי אני-רעב-כל-הזמן. לעבודה הוא יכול לקחת בעיקר מצות ועוד מצות, כך שהוא חוזר הביתה עם מבט טרוף על פניו ובפיו בקשה אחת- אוכל. מה שמפתיע אותי בעיקר הוא, איך בסופו של כל חג פסח במעמד השקילה המוכר, המשקל מראה שהנער המורעב הצליח להעלות 2-3 קילוגרמים

התסמונת המוכרת ביותר בקרב החברים הקרובים שלי כאן, היא תסמונת העליה-לרגל. במסגרת תסמונת זו עוזבים החברים מספר ימים לפני תחילת החג את בתיהם ונוסעים לחופשה של כמה שבועות בישראל. בצורה הזו הם מצליחים להתחמק מנקיונות לפני החג, קניות מטורפות ובישולים בלתי נדלים. נראה, עם זאת, שתסמונת זו מובילה לבילוי זמן רב יותר עם המשפחה הקרובה, אם כי לפחות מדובר בליל-סדר אחד ולא בשניים

אז לקראת סיום, אני רוצה לאחל פסח שמח וכשר לכל החברים בסידני, בישראל ולחברים מסידני שנסעו לישראל והשאירו אותי פה לבד, בחושך עם מצה מצופה שוקולד