Monday 6 October 2008

אורח לרגע רואה כל פגע


תעזרו לי לפתור את המשוואה הבאה: שמים 300 נשות ויצ"ו אוסטרליות לבושות היטב בחדר מפואר אחד ומביאים להם כדובר אורח מומחה לטרור והונאות הון שטוען כי הוא גם הגיבור שעליו מבוסס הסרט "מינכן". הדובר בוחר לדבר על סכנת הטרור המרחפת מעל ראשיהם של האוסטרלים ומתריע בעד הנשים לארוז מזוודה עם צילומים של מסמכים חשובים, 2 בקבוקי מים וחטיפי אנרגיה. איך יקבל הקהל האוהד את הבשורה? כנראה שלא כל-כך טוב


אין ספק שמגורים בארץ חדשה מאפשרים לכל אדם להיות אנתרופולוג לרגע.. לפחות עד הרגע שבו הוא כבר לא שם לב לכך שהוא נטמע לחלוטין בכל הסובב אותו. עבור ישראלי שעובר לגור בחו"ל החוויה הזו מועצמת כאשר הוא מוצא את עצמו לפתע חלק ממיעוט קטן אך דומיננטי מאוד הקרוי: הקהילה היהודית


קצת בדומה לחיים בתל אביב או בחברה הדתית בישראל, גם כאן מדובר בבועה שמספקת אוכל (כשר), השכלה (יקרה), חינוך ופעילויות מגוונות לכל מי שבוחר להסתגר בתוכה


ואני, שמפגשים בין יצורים חיים (והולכים על שניים) תמיד היו אהובים עלי, נמשכתי גם אני להשתתף באירועים שמארגנת הקהילה. בניגוד למה שאולי נדמה לכם- לא מדובר במפגש רעים על ביסלי ובמבה כשדגלי אוסטרליה וישראל מתנופפים להם מעל במה קטנה. מדובר במגה- אירועים, מסוג אלו שבישראל בחיים לא הייתי מוזמנת אליהם, עם ארוחה מפוארת של שלוש מנות, דובר אורח מחו"ל, מצגות מתוחכמות וחבורה גדולה של אנשים מלאי חשיבות שלבושים במיטב מחלצותיהם, כשנעל ימין של הנשים עולה בערך כמו כל המלתחה שלי


לטובת אלו שמעולם לא היו באירוע שכזה, תנו לי לשרטט לכם מפה של הערב: זה מתחיל במנה ראשונה סביב שולחן ערוך (לא לשכוח!! המזלג והסכין שרחוקים יותר מהצלחת), שירת ההמנונים של שתי המדינות (אוסטרליה וישראל), ממשיך בדברי פתיחה ותודה לכל מיני אנשים שאני לא מכירה, אורח מוזיקלי עלום שם מריץ כמה שירים להעלאת המורל, מוגשת המנה העיקרית (הפעם זה פשוט המזלג והסכין שנותרו על השולחן) ואחרי-כן עולה לנאום הדובר האורח, מנה אחרונה, עוד קצת מוזיקה וכולם הולכים הביתה


נשמע משעמם? ממש לא, לפחות לא בשבילי. ראשית- עוד הזדמנות לחזור ולהתאמן על המילים של ההמנון האוסטרלי מלא העוצמה, שמדבר על כמה האוסטרלים ברי מזל שהם גרים באי גדול שיש בו הכל. שנית- זמן מצוין עבורי לשמוע את הנאומים של הדוברים ולנתח איך הייתי יכולה להפוך את הנאומים הללו למשהו שהיה מצליח לעורר רגש כלשהו בקהל . אבל יותר מכל אני אוהבת לשבת עם כולם מסביב לשולחן ולהתלונן שוב על האוכל שמספק תמיד אותו קייטרינג כשר.. זה מרגיש לי ממש כמו בבית